ארבע אמהות

כידוע למי שעוקבת אחרי (אבל לא בקטע סטוקרי כזה כן?) או מתאמנת אצלי,
יודעת שקצת לפני שנה הפכתי לאמא לילדה הכי מתוקה שיש ובאמת שאני לא משוחדת, גם אמא
שלי אמרה שהיא ממש חמודה ואני מאמינה לה.

מאז שאני אמא ומי מכן שנמצאת בסטטוס הזה בעצמה תסכים שאחרי הלידה את
נחשפת לסיטואציות ואנשים שבחיים שלך לא חשבתי שתתקלי בהם. אחת החוויות שיכולה
להיות מממ... מאתגרת נקרא לזה היא המפגש עם האימהות בגן/מעון/ג'ימבורי(שלא נדע). האימהות
מתחלקות לכמה סוגים ובבלוג הזה אפרט את אלו שכבר הספקתי להכיר.

הדרכות הורים זה הכי- אימא שעוד לפני הלידה עברה קורס במכון
אדלר או דומים לו ובטוחה שהיא פיצחה את השיטה. כשהילד שלה על סף ריסוק צוואר של
ילד אחר בגי'מבורי באמצעות עגלת בובה היא לוקחת אויר, מחזיקה את הילד בשתי ידיים
ואומרת לו בטון רגוע שאלוהים יודע רק מאיפה היא מביאה אותו "שקדי, אתה יכול
לבחור עכשיו אם להתעצבן על החבר שלך ולהכות אותו או לנשום עמוק ולהבין שגם
כשכועסים עדיין חברים וזה בסדר גמור שקדי". אני אישית את הטיפוס הזה לא כל כך
קונה, אין לי ספק שאם בבית שקדי לועס משהו בפה פתוח הוא נסגר בחדר שלו ל-48 שעות
כעונש.

כיתת כוננות-בכל מפגש בג'ימבורי ניתן לראות קבוצות של הורים/אמהות שיושבות
ומדברות בצד בניהן או מדברות בטלפון בזמן שהילדים משחקים. אבל יש תמיד את האימא
הלחוצה, היא אחת שתמיד נמצאת ב"דקת קריאה" מהבן שלה, לא רגועה לא מסוגלת
להוריד ממנו את העיניים שלה. האימא הלחוצה, דואגת מדי כמה דקות לצעוק לילד/ה שלה
"תיזהרי זה ממש מסוכן" למרות של הגי'מבורי מרופד ספה אחת גדולה, כדורגל
מספוג זה ללא ספק מה שיהרוג את הילד שלך.

מאמא-טבע- האמא שחשוב לה שלילד שלה הכל יהיה נעים, טבעי, בריא. כשכולם יושבים
בג'ימבורי בהפסקת פיצה עם נגיעות דוריטוס היא תוציא מהתיק שלה שקית מניילון מתכלה
כמובן, עם תפוח אורגני כמובן שלא ראה ריסוס מעולם ונקטף על ידי פועלים ששילמו להם
שכר ותנאים סוציאלים כנדרש. לקינוח הילד יקבל כמובן איך לא, ממתק חרובים שהוא
הממתק שכל האימהות מרגישות מיכל צפיר כשהן נותנות אותו לילד שלהן, אבל טרם הבינו
שהוא שווה ערך לשוקולד רגיל. אבל היי, מה שאנחנו לא יודעים לא פוגע בנו נכון?

הזורמת-האימא שכולנו רוצות להיות. האימא שהכל הולך לה ברגוע אך יחד עם זאת
לא שאנטי, הכל סבבה אבל עדיין בפיקוח הילדים שלה מתנהגים בהתאם. בזווית העין מפינת
האמהות בגי'מבוי היא תמיד קולטת אם קורה שם משהו לא תקין, מבט אחד שלה והילד כבר
הבין. גם כשהיא מאבדת את העשתונות היא עושה את זה ברגוע בלי יותר מדי להרים את
הקול ונראה שגיל שנתיים האיום בכלל לא מתכוון לבקר אצלה בבית.

אז שיר אמנם רק בת שנה וטיפונת אבל המשימה שלי היא לנסות להיות האמא
שמשלבת בתוכה את כל אלו שציינתי כאן למעלה, מקווה שיצליח לי.

איזו אמא אתן?

 

 
לכל שאלה, מלאי את הטופס או התקשרי:
או התקשרי
אוריון  -  שיווק באינטרנט | בניית אתרים