לחיי סופים טובים

אני אתחיל את הבלוג שלי בלהודות שהחיים שלי טובים ואני מאושרת בחלקי ומודה על כך בכך יום. אני עובדת בעבודה שאני אוהבת, מוקפת במשפחה מחבקת והכי חשוב-הגשמתי את החלום שרדפתי אחריו כל כך הרבה זמן. החלום הגדול- להיות אמא.

מי מכם שעקבו אחרי בתקופה הזו, יודע איזו דרך ארוכה ומייגעת עברתי עד לשם. ילדים ותינוקות נראים לאנשים סביבי וסביבכם דבר כל כך מובן מאליו, דבר כל כך טריוויאלי, אנשים מסיקים שאם נולדת אישה אז נולדת להיות אמא ואין סיבה בעולם שזה לא יקרה. הדרך הזו ששמה בפני כל כך הרבה מכשולים גרמה לי הרבה פעמים כמעט להרים ידיים. היום בדיעבד אני יודעת שזה היה מזל גדול שנלחמתי במחשבות האלו, נלחמתי בגוף שלי, נלחמת במזל הרע או בקארמה הזו שגרמה לי כמעט לוותר. אני מציצה לחדר של שיר הקטנה שלי בלילה ומבינה כמה מזל היה לי.

כמאמנת לנשים וגם כאלו בטיפולי פוריות, אני נתקלת בסיפורים רבים, אני הופכת להיות האוזן הקשבת של המתאמנות שלי בפעמים רבות. אני מנסה לעזור להן, מחזיקה עבורן את שק האגרוף גם את האמתי וגם את השק המטאפורי ומאפשרת להן לחבוט ולבעוט בו כמה שהן רוצות. להיות אמא וללוות נשים בתהליך הכל כך מורכב הזה זה עניין לא פשוט.

זה לא פשוט עבור מתאמנת שחושבת שאני לא יודעת מה זה להיות במקומה, וזה לא פשוט עבורי להקשיב ולהיכנס לסוג של מנהרת זמן כזו, לחזור אל חדרי ההמתנה איתן, אל המחטים, אל הבדיקות, אל שברונות הלב, אל המתח, אל הלחץ ולפעמים אל האובדן שחוויתי גם אני. בתוך כל תהום הרגשות הזו יש תחושות חזקות של תקווה שאני מנסה לשדר לכל אחת מהן, תקווה שהיו רגעים אז שהלוואי והייתה בי. אני מנסה לתת להן ליפול כי אני יודעת שהן צריכות את זה ואני שם גם כדי להרים אותן אחר כך.

כחלק מהתהליך הלא פשוט הזה יש גם שמחות בדרך, יש את השיחה שאני כל כך מחכה לה: "אלינור, אני בהריון", כשמתאמנת עוברת איתי דרך כזו ארוכה אני לא יכולה שלא להתרגש כאילו מדובר בהריון של חברה מאוד קרובה שלי. לצערי כמו בכל תהליך לא כל הצלחה נושאת פרי, לא כל בדיקת הריון חיובית מולידה אחריה תינוק או תינוקת לאוויר העולם. ולפעמים גם אם כן, לא הכל פשוט, ולא הכל ורוד. ליקום יש דרכים משלו והחיים לפעמים מוליכים אותנו במסלול שלא חלמנו לעבור דרכו. אם הוא טוב רק ימים יגידו אבל יש מקרים שבאותו הרגע אנחנו לא מסוגלים לראות את הטוב או אפילו להאמין בו.

את הבלוג הזה אני רוצה להקדיש למתאמנת אחת ומיוחדת שלי, שעברה דרך כל כך ארוכה אל החלום הזה. לא אוכל לפרט אבל אוכל לומר שאני משחררת כרגע את הידיים מהמקלדת כדי שאוכל להמשיך להחזיק אצבעות לבשורה טובה יותר ממנה בימים הקרובים ושולחת לה מלא כוחות ואמונה והלוואי הלוואי גם איזה נס.

אני מאחלת לה ולכל אחת בדרך הזו. סוף טוב, הריונות ארוכים משעממים שמסתיימים בידיים מלאות.