בריחת שתן הינה מצב שכיח אצל נשים בכלל ולאחר לידה בפרט, הגורם לאיכות חיים מופחתת ולהימנעות מפעילות גופנית.

את לא לבד!!! יש יותר מדרך אחת לפתור את הבעיה, שעלולה לפגוע באיכות החיים.

רצפת אגן בריאה וחזקה חשובה לתפקוד התקין של המערכות שמעליה: השתן, המין והצואה. כאשר השרירים חלשים או אינם מתפקדים – נפגעת יכולתם לתמוך באיברי האגן, וכתוצאה מכך עלולים להופיע סימפטומים כמו בריחת שתן או צניחה של איברי האגן כלפי מטה – צניחת רחם, צניחת נרתיק, צניחת שלפוחית השתן. עם הזמן עלולה רצפת האגן כולה לצנוח, והדבר יביא לקושי בהתרוקנות (הן של שתן והן של צואה).

קיימים מספר גורמים להופעה של בריחת שתן אצל נשים. בין אלה ניתן למנות הריון ולידה וגינלית, מאפייני האיכות הגנטיים של הרקמות האגניות, השמנת יתר וגיל. גורמים נוספים המחמירים את המצב הם עישון ובעיות נשימתיות הגורמות לשיעול כרוני. אצל רוב הנשים הסובלות מדליפת שתן קיים שילוב בדרגות שונות של נזק לרקמות התומכות בשופכה ובמנגנון הסגירה השופכתי.

במהלך ההריון והלידה נמצאים שרירים רבים באזור האגן, הגב והבטן התחתונים, בעומס רב והם עלולים להיפגע. התעלמות מהשינויים שחלו בשרירים אלו תגרור את קיבועם של הנזקים הפיזיולוגיים שקרו בתקופה זו ותגרום עם השנים לצניחות אברי המין, דליפות שתן ו/או צואה, קשיי התרוקנות וכאבים ברצפת האגן ובגב.
המרכיב היחידי ברצפת האגן שעליו יש לנו שליטה הוא מערכת השרירים. כדי לשמור על תפקודם התקין, עלינו לזהות את פעולתם ולשלוט על מידת הכיווץ וההרפיה שלהם. כיוון שמדובר באזור מוצנע, ולכיווץ השרירים אין כמעט ביטוי חיצוני – הזיהוי לא פשוט. ועל כן הסבר מילולי לא בהכרח עוזר וברור לאותן נשים.

כאשר עובדים עם נשים בחדר כושר / באימון כושר אישי או כל פעילות גופנית אחרת יש לתת דגש ולשלב תרגילים המיועדים לשרירי רצפת האגן, טיפול ומניעה במהלך הפעילות.

הגישה הטיפולית מתבססת על ממצאים קליניים (לאחר בדיקת רופא) ודרגת ההפרעה שאותה חשה האישה:

1. שינוי בסגנון החיים – קביעת זמנים קצובים להטלת שתן, הפחתת צריכת קפאין, הפסקת עישון והפחתת משקל, פעילות גופנית מותאמת, פיזיותרפיה.

2. טיפול תרופתי – תרופות אלו חוסמות קולטנים בדופן שריר שלפוחית השתן ובכך מאטות את התכווצותה ומביאות להקלה בתסמינים של דחיפות, תכיפות והשתנה לילית.

3. טיפול כירורגי – ניתוח.